תמלול מלא
במסע שלכם, שלנו, לחזרה בתבונה, בוודאי עולות בכם לא רק שאלות אישיות, אלא גם שאלות אמוניות, או שאלות על עולם המדע, שנראה בוודאי רחוק ומסקרן. מה הוא המדע הזה בכלל? האם מדובר פשוט באמונה אחרת? האם המדענים והמדעניות הם סוג של רבנים, הלובשים חלוקים לבנים במקום כיפות שחורות? התשובה לשאלות האלה היא חד משמעית: לא! זאת בגלל שמדע ואמונה הם שני דברים שונים מאוד. ויותר מזה, בפרק הזה נלמד את ההבדלים בין עולם הדת לעולם המדע, ומה שונה בדפוס החשיבה בין שני העולמות. וגם נענה על השאלה: האם אפשר לשלב בין מדע לאמונה?
אז ברוכים הבאים ל"חוזרים בתבונה", הקורס לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה. אנחנו המקום המקיף ביותר ברשת לצעירים וצעירות חרדים שרוצים לעזוב את החברה החרדית ולהצטרף בהצלחה לציבור החופשי במדינת ישראל. כיף שאתם כאן, בואו נתחיל.
באופן כללי אפשר לומר שבדת מאמינים שהתשובה לכל שאלה כבר ניתנה, ואנחנו רק צריכים למצוא אותה בתוך הטקסט הקדוש. לעומת זאת, השיטה המדעית איננה תשובה לאף שאלה, אלא שיטה למציאת תשובות. תשובות שלא היו לנו בהתחלה, ובשאיפה - תשובות טובות יותר ויותר לאורך זמן. במדע, ההנחה הבסיסית היא שהתשובה הנכונה טרם נמצאה, ולכן, גם אם יש לנו תשובה נוכחית שעובדת לא רע, תמיד יכולה מחר לבוא תשובה מוצלחת יותר.
דוגמה מוצלחת לתהליך מדעי היא התופעה המוכרת למדע שגופים נופלים כלפי מטה. ועכשיו רק נשאר להבין - למה? מדוע זה קורה בכלל? ולכך היו תשובות רבות במהלך ההיסטוריה. לפני 2,400 שנה בערך, הפילוסוף אריסטו חשב שכל גוף שואף להגיע למקומו הטבעי. לפני 400 שנה, ניוטון תיקן אותו ואמר שיש תופעה שנקראת כבידה. לפני 100 שנה, איינשטיין תיקן אותו ואמר שאין כבידה, אלא רק עקמומיות של המרחב-זמן. יותר מזה, אפילו שתורתו של איינשטיין מצוינת ומעולם עדיין לא נמצאה לה סתירה, יש סיבות טובות להאמין שגם ההסבר של איינשטיין אינו ההסבר האחד הנכון, ושגם אותו נדרש לתקן בעתיד.
לכאורה, השאיפה של השיטה המדעית מאוד צנועה - שהתשובה שלנו בטווח הארוך תהיה פחות ופחות שגויה. כי כל פעם תוחלף בתשובה טובה יותר. בפועל, הפרויקט המדעי כבר נמשך מאות ואף אלפי שנים, והגענו למצב שבו התשובות המדעיות הן טובות מאוד. כל כך טובות, כך שלא מוכרת גישה אחרת מוצלחת יותר כדי להגיע לחקר המציאות.
בהפשטה, אפשר לומר שחציים של המדענים יודעים לבצע ניסויים מדעיים, מדידות טובות ומדויקות יותר ויותר של מגוון תופעות. אלו הם הניסיונאים. וחציים השני מנסים למצוא רעיונות או מודלים שמסבירים את אותם הניסויים. אלו התיאורטיקנים, מהמילה תיאוריה. הם משתמשים במתמטיקה ובכלים מחשבתיים אחרים כדי לנסות להסביר איך דברים עובדים בעולם הטבע. לפעמים הסדר הוא הפוך: האחרונים מנסים לחזות שמדידה מסוימת שטרם נעשתה תיתן תוצאה מעניינת, שחבריהם עכשיו ינסו לבצע בפועל. השיטה המדעית היא סוג של דו-שיח רב-שנים בין קהילת הניסיונאים והתיאורטיקנים. לפעמים אלו מקדימים את אלו, ולפעמים להפך.
אם כן, מה הם העקרונות של אותו דו-שיח, אותה השיטה המדעית?
1. טרם נמצאה התשובה הנכונה. כאמור, ההנחה הבסיסית היא שהתשובה הנכונה טרם נמצאה, וכל אחד יכול לנסות ולמצוא תשובה טובה יותר, תיאוריה מדעית מוצלחת יותר. כל אחד יכול לנסות, אבל זה לא קל.
2. אישוש. כל מדידה מדעית צריך שניתן יהיה לשחזר אותה במקום אחר, על ידי אנשים אחרים וציוד אחר. אחרת קשה יהיה לסמוך על תוצאות חריגות שאולי נגרמו על ידי טעות של אדם או מכשיר.
3. תחזית. כל תיאוריה מדעית חייבת שתהיה מסוגלת להסביר את כל המדידות הקיימות עד היום, וגם שתהיה לה יכולת ניבוי - שהיא תהיה מסוגלת לחזות את תוצאתם של ניסויים שטרם התבצעו.
4. יכולת לשלול או לפסול את התיאוריה. זו נקודה קריטית. כל תיאוריה מדעית חייבת לכלול בתוכה כלים לפסול את עצמה. אם אריסטו היה מוצא ולו אבן אחת שהוא משחרר ופתאום מתחילה להתרומם כלפי מעלה, הוא מיד היה אומר שיש בעיה עם התיאוריה שלו. וכך לגבי כל תיאוריה - כולן חייבות להיות מסוגלות לציין אילו תוצאות עתידיות יאפשרו לפסול את התיאוריה. כדאי לשים לב לשילוב של תחזית ויכולת הפסילה. זה אולי נראה לנו רגיל וברור מאליו בהקשר של מדע, אבל מתי בפעם האחרונה נתקלתם בדמות דתית בכירה שאומרת: "אם כך וכך יקרה בעתיד הקרוב, אז כל מה שאמרתי עד עכשיו אינו נכון"? המוכנות לשים את התיאוריה במבחן המציאות אינה דבר מובן מאליו בהקשר הדתי. זוהי נקודה שבה אתם, החוזרים בתבונה, בטח העליתם סימני שאלה, ובצדק.
5. שילוב מעניין של פתיחות ושמרנות. הגם שכל אחד יכול להמציא תיאוריה מדעית מוזרה ומשוגעת ככל שתהיה (ובמדע המודרני יש תיאוריות מאוד מוזרות), רק דבר אחד יכריע אם לקבל תיאוריה מדעית או לא: תצפיות בפועל, עדויות והוכחות של ממש. יוצא שמדענים כקהילה הם מצד אחד פתוחים לשמוע המון רעיונות שונים ומשונים, ומצד שני יש להם סף מחמיר ושמרני לגבי קבלה של רעיונות חדשים בתור התיאוריה המקובלת, או התיאוריה הטובה ביותר היום. קריאה מומלצת שתסקרן אתכם היא עיון בספר "מבנה של מהפכות מדעיות" מאת תומס קון, שהיה בעצמו פילוסוף יהודי שהסביר כיצד לאורך ההיסטוריה תיאוריות מדעיות הולכות ומשתפרות ומחליפות זו את זו.
6. עקרון הבינוניות. פעם חשבנו שאנחנו מרכז היקום, שהשמש, הירח וכל הכוכבים סובבים סביבנו. טעינו. אנחנו כוכב לכת השלישי שסובב סביב כוכב רגיל לגמרי שנמצא בפרברים של גלקסיה טיפוסית, שבה מאות מיליארדי כוכבים - אחת מבין רבות מאוד מאוד. לא המרכז של שום דבר. לאור זאת, המדע אימץ את עקרון הבינוניות. המדען מניח שאנחנו בעלי תכונות רגילות וטיפוסיות בכל דבר, כל עוד לא יימצאו עדויות הסותרות זאת. למשל, המדען מניח שדגימה אקראית של האוויר אכן מייצגת את איכות האוויר בכלל האזור. שהיסודות המרכיבים את כדור הארץ מרכיבים גם את הירח, ובכלל - שחוקי הטבע שאנחנו צופים בהם כאן נכונים גם בצד השני של היקום. זהו המפתח ליכולת של המדען להסיק מהניסוי שמבוצע בתוך המעבדה שלו למה שקורה בכל שאר העולם. ללא העיקרון הזה, בעצם אי אפשר להתקדם. תמיד אפשר יהיה לטעון שמה שמצאנו הוא משהו מיוחד שאינו מייצג את התופעה הכללית. העיקרון הזה הוא סוג של ההפך המוחלט מה"עם הנבחר". אנחנו טיפוסים בינוניים, איננו מיוחדים. כמובן שצריך להיזהר עם ההנחה הזו - לא לקחת דגימת אוויר בדיוק ליד ארובה, ולהבין שיש דברים שבהם אנחנו כן מיוחדים. למשל, בני האדם הם ללא ספק היצור הכי מתקדם על פני כדור הארץ, ובכלל - כדור הארץ הוא המקום היחיד שבו אנחנו יודעים שיש עליו חיים. תיאוריות שלא עומדות בעקרונות הבסיסיים האלו תיתקלנה בחומה גבוהה של ספקנות על ידי הקהילה המדעית.
הישגיה של השיטה המדעית: ראשית לכל, היא עובדת. השיטה המדעית הוכחה כמוצלחת לצורך הבנת העולם. ידע לשם ידע, הנקרא מדע בסיסי. אנחנו, האנושות, מבינים יותר ויותר איך עובד הטבע, ולמשל איננו נבהלים למשמע רעם ומראה ברק וחושבים שאלוהים כועס עלינו, אלא מבינים שמדובר במתח חשמלי הנפרק בין עננים שונים, ובין העננים והקרקע. אנחנו אפילו חוזים מראש מתי ואיפה יהיו סופות ברקים. אבל לא רק זה: השיטה המדעית היא גם כלי מעולה להשגת מטרות מעשיות מאוד וטכנולוגיות שימושיות - מדע יישומי. כל דבר, החל מקומקום מים חשמלי ומעלית, דרך מכוניות, מטוסים, חקלאות מתקדמת, צילומי רנטגן, הדמיות אולטרסאונד והשתלות איברים, ועד הטלוויזיה, האינטרנט, כיפת ברזל וטיסות לחלל - כולם ללא יוצא מן הכלל תוצרים של השיטה המדעית. כאשר נפתחים לעולם, ולא רק מסתגרים בחדר, אפשר להגיע לאותן תובנות אודות התופעות הטבעיות ולהשיג מטרות הרצויות לנו. מי שיוצאים לתבונה מצטרפים להצלחה ההיסטורית הזאת.
השיטה המדעית כה מוצלחת, עד שהמונח "מדעי" הפך למילה נרדפת למושגים כמו בר-סמכא, אמין, רציני ומעמיק. אם גוף או אדם רוצים לתת תוקף למסקנותיהם, הרבה פעמים הם יצטטו מדען או מחקר מדעי שלכאורה מתקף את המסר שהוא רוצה להעביר. גם אם מדובר בנושאים בלתי מדעיים בעליל. למשל, כאשר אוניברסיטאות מכובדות קוראות לקבוצת המקצועות הכוללת היסטוריה, תרבויות העולם, מוזיקה ופילוסופיה, ואפילו דתות, בשם "מדעי הרוח". כמובן שמדובר בניסיון להגדיל את יוקרת המקצועות הללו, שבינם ובין מדע אין דבר וחצי דבר, ושבאותה מידה היו יכולים להיקרא "לימודי הרוח", אך זה נשמע פחות אמין, פחות מרשים, פחות מדעי. השיטה המדעית הפכה להיות מושא לחיקוי גם על ידי מי שאינם עוסקים במדע כלל.
שנית, היא עובדת בזכות עבודה קשה. על המדענים ללמוד מתמטיקה, שהיא השפה של הטבע. ללמוד לוגיקה כדי לא ליפול לשגיאות וסתירות. עליהם ללמוד על חושיהם, בעיקר כדי להבין את מגבלות החושים ולבנות מכשירים שיפצו על אותן מגבלות - מיקרוסקופים כדי לראות את הקטן או טלסקופים כדי לראות את הרחוק, מד זרם ומתח חשמלי כדי לחוש חשמל, ושעונים מדויקים כדי למדוד זמן לא בשניות, אלא במיליונית של מיליונית של מיליונית של שנייה אחת (כן, יש כאלה שעונים).
שלישית, היא עובדת בזכות הצניעות וההכרה במגבלות עצמנו. השאלות שבני אדם שואלים הן מורכבות, קשות, ולמצוא את התשובה לשאלות קשות לוקח זמן. במדע ידועים מקרים רבים שבהם התשובה ניתנה עשרות ואף מאות שנים לאחר שהשאלה הוצגה. יוצא שמדענים הבינו שעדיפה דרך הצניעות. התשובה הנכונה אינה ידועה (לכל היותר התשובה הטובה ביותר היום). כל אחד יכול להציע תשובה או לבצע מדידה חשובה (ראו מדע אזרחי). איננו מיוחדים. יש מורכבות ויופי אדירים בתוך כל אחד ואחד מתאי הגוף, ובו בזמן בכל היקום הגדול והעצום, כך שאנחנו מכירים רק חלק טנטן ממה שיש שם בחוץ. וכל מי שטוען שכל התשובות כבר ניתנו, בוודאי מחמיץ את העיקר. זאת ועוד, למרות התפיסה המקובלת בציבור, המדענים אינם נבוכים לומר "איננו יודעים", שהרי מה שאיננו יודעים היום הוא בדיוק נושא המחקר של מחר. דווקא כאשר אומרים "איני יודע עדיין", זהו הצעד הראשון ללמוד משהו חדש.
ומה לגבי אמונה? ראשית, סקרנות היא יצר טבעי ובריא וחשוב מאוד. הדיכוי של הסקרנות במסווה של שמירה על האמונה היא המקבילה השכלית של למנוע מאדם רעב לאכול. הרצון האנושי הבסיסי לחקור ולהבין דברים הוא אחד מעמודי התווך של המדע. יש משהו שלא ברור לכם? תלכו ותבדקו אותו לעומקו! אל תסתפקו בתירוצים כמו "אסור לשאול את זה", או "כשתתחתן", או "בישיבה", או "בכולל", או "בגיל 30", או "בגיל 40" תבין. יש לכם שאלות מדעיות? שאלות אמוניות? לא רק שלא כדאי להזניח אותן - אסור להזניח אותן! תקראו ספרי מדע ודעת ותוסיפו על לימודי הקודש שכבר עברתם. תשוו ותבדקו מה מתאים לכם יותר, מה נראה לכם הסבר טוב יותר לעולמנו.
שנית, יש מדענים ומדעניות והם מצוינים ובעלי שם בתחומם שהם גם אנשים מאמינים. בשיחותיי עם חלקם, ברור היה שכולם היו צריכים לעבור תהליך שבו ניסחו לעצמם דרך להשלים בין הכשרתם המדעית ואמונתם הדתית - דרך שונה לכל אחד מהם, ואני מכבד אותה. אני, לעומת זאת, שואל משהו אחר: איזו עדות יש לנו לקיומו של אלוהים מלכתחילה? ברמה האישית, ברור שאלוהים ממלא לנו צורך פסיכולוגי. נעים לדעת שיש תוכנית גדולה, כיף להיות העם הנבחר וכולי, אבל זה לא הופך אותו למשהו אמיתי בעולם. ברמה החברתית, העובדה שעושים משהו כבר הרבה זמן אינה סיבה טובה להמשיך ולעשותו. המדע הרי ידע להחליף תיאוריות שמשלו בכיפה במשך מאות ואף אלפי שנים כשמופיעו עדויות המחייבות זאת.
אסיים באנקדוטה היסטורית: לפני כמאתיים שנה, המצביא הצרפתי נפוליאון התעניין בספרו החדש של המתמטיקאי הדגול סימון לפלאס, "מכניקה שמימית", אודות תנועתם של כוכבי הלכת. כאשר שאל נפוליאון את לפלאס: "ומה תפקידו של אלוהים בעבודה הזו?", ענה לו לפלאס: "לא ראיתי צורך להוסיף את ההנחה הזו". בראשית ברא האדם את אלוהים.
וחברים וחברות, גם אם לא למדתם לימודי ליבה, גם אם לא העמיקו אתכם בלימודי המתמטיקה והאנגלית - אל תחששו, אפשר להשלים את הכל! למדענים רב-הישגים בהיסטוריה לא היה אחוז אחד אפילו מכמות הידע שזמין לכם ברשת כדי להשלים את הכל. לא היו להם היכולת החישובית שיש לכל אחד מכם בזמינות מלאה, ולא היה להם יוטיוב, שהוא כלי נפלא לא רק לצריכת תוכן בידורי, אלא גם להשלמת הידע והרקע המתמטי הדרוש. ולנשים שמקשיבות לנו - גם אתן יכולות להיות מדעניות. גם אם חינכו אתכן שתפקידכן הוא בחדר הלידה, עולם המדע פותח את שעריו בפניכן. מה שחשוב הוא הידע שלכן ולא המגדר שלכן. החברה הישראלית הניפקה מדעניות בעלות שם עולמי, למשל פרופסור עדה יונת, ביוכימאית ממכון ויצמן אשר זכתה בפרס המדעי היוקרתי בעולם - פרס הנובל. כולנו תקווה שצעירים וצעירות שיתחלנו ברוח החזרה בתבונה עוד יביאו לעצמם ולמדינתנו הישגים נפלאים.
אתם עוד איתנו? ברור שכן. קודם כל מגיע לכם יישר כוח ענק שאתם עוד מקשיבים לסרטון הזה ונמצאים פה. אנחנו יודעים שאתם נמצאים עכשיו במצב לא פשוט, אבל אם אתם פה, יש בכם את הכוחות לחזור בתבונה ולצאת מהעולם החרדי. ועם הידע החדש שלכם על השיטה המדעית, אנחנו מאמינים ב-100% כנות, ואנחנו מעודדים אתכם לאהוב את עצמכם, להאמין בעצמכם. ואם קיבלתם ערך ממה שנתנו כאן, תנו לנו לייק ותגיבו בתגובות "אני אצליח" כדי שנדע שהקשבתם. ככה הסרטון הזה ועוד רבים כמוהו יגיעו לעוד הרבה צעירים כמוכם. יש עוד נושאים שחשוב לכם לדעת עליהם בתהליך החזרה בתבונה? שתפו אותנו בתגובות. אנחנו לומדים מהמשובים שלכם ומשתפרים כל הזמן. רק ככה נוכל לעזור לדור שלם של צעירים חרדים בגילכם לבחור בעצמם את העתיד שהם רוצים בו.
זה הכל להיום חברים. שיהיה לכם יום של השכלה, של מדע, של התפתחות, ואל תשכחו - אף אחד לא יקבע את המציאות שלכם חוץ מעצמכם. זה שאתם כאן מראה שאתם בודקים וחוקרים, ולא כאלה שמקבלים כל דבר שאמרו לכם כדברי אלוהים חיים. אנחנו היינו "חוזרים בתבונה". בעזרת המדע תעשו ותצליחו! נתראה בסרטון הבא.