שמות המספרים בשפות השונות מעניינות ומוזרות. ננסה להתחכות אחרי המחקר אודותיהן, אחר גלגוליהן מן הלשונות האנושיות הקדומות, ועוד קודם להן, ולגלות את מקורן הצלילי ומשמעותו. שלא כמו מלים אחרות, יתכן שהמילים האלו או חלקן התפתח באיחור, סמוך רק להמצאת הכתב או אפילו אחריו.

מספרים הם מילים קדומות, אבל יש מקום להשערה שנוצרו באיחור, אולי אפילו עם המצאת הכתב או אחריו, על אף שיש הגיון לשימוש בספירה פשוטה בזמן ציד או דיג ותיאום אחר כמו נדידה. ספירה פשוטה של יחיד, רבים, וזוג, נמצאים עמוק בשפות השמיות. אולי עוד מספרים קדמו לכתב: שלשה ו'רבע - כפליים הריבוי, זוג הזוגות. חמשה ועשר - כף יד, וידיים.

בסינית מנדרינית, ושפות הדומות לה המדוברות בסין (אך לא בהודו), אין יחיד ורבים. יש שפות שאין בהם מספרים, שפות עם פחות מספרים [להשלים], שפות עם ספירה תריסרית שאינה עשרונית [להשלים], ושפות עם מילים נפרדות לעשתי עשר (אחד עשר המקראי) ותריסר (שנים עשר בלשון חכמינו) אמנם תוך שימור העיקרון העשרוני. יש שיטות ספירה שונות - בכף יד אחת בעזרת הבוהן על פרקי ארבעת האצבעות עד 12 (ביפן)

כמו מילים קדומות רבות, יש לשער שמקורן חד הברתי, המשלב צרורות עיצורים מרעיש בפתיחה או בסגירת ההברה או אפילו בשניהם, ובו דו תנועה, בה העצימו את הקול (סונוריוּת גבוהה, בלשונם). בהברה זו שולבה גם אנפיות ל-נ-ר, כחלק מהתנועה (ולאו דווקא כעיצור). עם הזמן אלה נכנסו לשפות כעיצורים. התנועות המעוגלות בחלק מהשפות הפכו גם הן לעיצור בֿ רפה, כמו היגוי העיצור ו בישראל כיום.

דוגמה למילה כזו היא Eight הפותחת בחיריק מלא - שהוא דו תנועת סגול עם חיריק, ואחריו צרור עיצורים. בגרמנית עדכנית הוא נכתב acht ונקרא כהברה אחת ובצרור עיצורים אַךְתְ ([axt]). יש מקום לשער שהמילה אחת נהגתה באופן דומה. ראינו כאן שמונה בגרמנית שדומה לאחת בעברית, ועוד ניפגש במעברי מילים לא פחות מבלבלים בהמשך.

נציין שהמספר שמונה בגרמנית גם דומה מאוד למילה הגרמנית לציווי "שים לב!" Achtung. אחתוּנג! מקורו ממילה שמשמעותה ערנות ופעילות achten (אחתן), הדומה למילה action (אקשן) באנגלית.

בארמית מקראית המילה החד-הברתית חד (אחד, כמו בשיר חד גדיא) מסתיימת בעיצור ד, שפעמים רבות היה עיצור נחצי קדום אולי הצרור טש (כמו בַּשֵּׁם בלטשאצר בספר דניאל, מלך בבל ב' האחרון) או דד הערבית ض (בכתב היגוי בינלאומי /dˤ/) ששמו אפילו משמר את את שם האות הכנענית (והעברית) צדי. אם כן אולי היה זה רק צרור עיצורים ללא לתנועה חצ' או ךטש צלילו של מכה אחת, צליל המשתמר במילים כמו פּוּנץ' (אגרוף באנגלית) או פּאטש (מכה ביידיש) פיסט (כף יד וגם סטירה באנגלית) פיכט (מריבה באנגלית) ודומות לה סטמפ סלאפ וספנק. בעברית מלים עם עיצור נחצי או צרור עיצורים הבא מהשמעת קול המכה הבודדת הם: סטר (סְטִירה), קפץ ידו (במקרא במשמעות איגרף), רצץ, מחץ, רצח, פגע (חד הברתי: פּדג' תלת עיצור פותח, תנועה קצרה פּתֲח ולועי סוגר) ופצץ.

הערה שלא לעניין: אם כבר הגענו לתנועת הַפַּתַּח, כנראה גם זה במקורו חד הברה עם צרור עיצורים פותח פְּתַּ ואחריו סוגר עיצור נמשך המשאיר את הפה פתוח ומשאיר קול חוכך חסר תנועה, וכך התנועה קצרה ביותר, בלי להכניס "עיצור נשמע" נוסף בסוף.)

אני יודע, אני יודע. המילה אחד, כמו שסיפר אילון גלעד בפייסבוק בשנת 2026, על פי מחקרה של ארן מ' וילסון-רייט לאחרונה, בשנת 2014 , במקורה היתה עשת, ולא אחד. כך כתוב באכדית 𒅖𒋼𒂗 משמאל לימין יִש תֶּ הֶן, בקרייתית - שפת אוגרית 𐎀𐎌𐎚 עשת משמאל לימין, ובשבאית - הערבית הקדומה של דרום ערב 𐩱𐩼𐩩 𐩲𐩼𐩧 אשׂת-עשׂר. (חוקרת צעירה זו מאוניברסיטת שיקגו, עובדת עם פרופ' נעמה פת-אל מירושלים, כיום בטקסס)

אבל לעניות דעתי, זה עדיין אותו מקור צלילי, צרור עיצורים חסר תנועה [עְשת] (שבהכרח מקבל תנועת שווא נע, אשר הפך לסגול ואחר כך חיריק בשומרית ואכדית). עשת, או עסט, או אכט, או חת, חד, או ץּט (הנשמע כמו תשעת, ובימינו צ'אט), כולם מאותו הצליל.

נציין רק לסיום עניין זה, שהמילה עשתי דורכת על הצלילים של שתי, שהיא אולי לא הצורה הראשונית של המספר שהוא שני או שניים, ודורכת גם על הצלילים של שיתא המספר שש בערבית, כפליים שלוש.

עיצורי ח-ש ת-נ-ל-ר מתחלפות ביניהן בשלוש המספרים הראשונים:
חת חד ענה ון חץ' :
כמו במילים עת ועונה הבאות משילוב של תנועה אנפית וסיומת סגורה ענת,
כמו במילים אנכי, אנתי, אנחנו, אנתם - שהפכו למילים אני, את, אנו, אתם
היתכן שגם כאן היתה אחנת או אנחת שהפכה לאחת?

אם כן, המילים one או ein בשפות הגרמניות והמילה uno בשפות הליטיניות, אדין ברוסית, אולי בעלי אב משותף עם חד או חץ'. מהמילה אחנד. עוד נראה קשרים קרובים יותר במספרים אחרים, ולכן אני מחפש גם כאן את הקירבה האפשרית, אף שזו השערה רחוקה.

רק עוד אנומליה בין השפות: המילה הגרמנית עבור 1 היא ein. משמעותה בעברית אין, כלומר יש לה משמעות בעברית והמשמעות היא אין. אין הוא המחסור, ההעדר, וכפי שאנו אומרים היום משמעותו 'אפס', "ההיפך הגמור" מאחד המסמן שאכן יש משהו.

אם תיכתב המספר 2 באנגלית, תּוּוֹ, כפי שהיא נשמעת, תתקבל שם האות האחרונה באלף בית המציינת סימן או אות - תיו, המסומנת באיקס X או בצלב + בכתב הכנעני, באמצעות שני קווים חוצים זה את זה.

המילה two במקורה הברה אחת עם דו תנועה מעוגלת שורוק וּ ואחריו חולם וֹ, שהפך להברה אחת הפותחת בצרור עיצורים ואחריה תנועה או דותנועה מעוגלת, תּבואה två (בשוודית) או דבֶה две (לנקבה ברוסית) או בצרפתית לתנועה משולבת דהא deux ובכתב ההיגוי הבינלאומי /dø/.

שני תנין שניים (שתי) תרי תוו דו
בניגוד למילה אחת בהברה סגורה זו פתוחה. יש גם גרסת רבים זוגית בשפות השמיות שתיים כמו משקפיים וזוג עיניים, או שניים - שתי שיניים, אף שהאות שין בצורת W כבר כוללת שתי שיניים, ושמא במקור שַין? (שוין.) ובערבית תנין.
מעניין שיש לומר שתי שיניים ולא שני שיניים, לא? שן ושין נקראות כך על שם צליל השריקה בשיניים והשימוש בשיניים להוצאת הצליל האנפי (נ). האם המספר בא בעקבות הכתב, ואז יש היגיון לשימוש דווקא בשיניים כאות לציון שם המספר. אך סביר שהמספר קדם לכתב. מדוע לבחור דווקא את השן לציון איבר שיש ממנו שניים. ונציין אותם: עיניים, אזניים, נחיריים, אפעפיים, שפתיים (אחת עליונה ואחת תחתונה), ידיים, ברכיים, רגליים, ברכיים.

משהו מוזר ובלתי צפוי קורה עם המספרים בין השפות ומשפחותיהן. בכתיבת שמות המספרים בשפה אחת, מופיעות אותיות של מספר אחר, בשפה אחרת. ראינו את זה כבר עם המספר שמונה בגרמנית הנשמע כאחת בעברית, או במספר אחד בגרמנית הנשמע כאין בעברית.

המילה תרי בארמית היא שתיים הדומה ל-3 בשפות הגרמניות דרֲי - הברה אחת הפותחת בצרור עיצורים כמו המקבילה הארמית שבה האות ת מנוקדת בשווא (בניקוד הארמית המקראית לביטוי תרי עשר), ובאנגלית תֿרי, בעיצור ת רפה והיגוי תימני או קיבוצניקי three.

המילה תשע (חד הברתית הנישמעת כעיטוש: צַ'ע) נכתבת באותיות כנעניות פיניקיות היא XWO או WO+ כלומר two שמשמעותה 2 בכל השפות האירופיות.


תלת שלש תרי דרַיִי
שוב הברה סגורה בשמיות, אך באירופיות פתוחה ואולי אפילו דותנועה. תרי 3 באנגלית, נכתבת כ2 תרי בארמית. ל בשמיות מוחלפת בעיצור ר באירופיות. השלוש והשש דומות.
[להשלים]

ארבע רבע ףור בֿיר
כפליים זוג. ריבוי הריבוי.
[להשלים]

[להשלים: כתב כנעני פיניקי - אלו השמות העבריים והיווניים של עמי מערב אסיה לחוף מזרח הים התיכון, לפני פלישת הפלשתים, יום אחד אברר כיצד הם קראו לעצמם]

- תריסר - בעברית/ארמית - שפירושה 12
- עשתי-עשר - בתנ"ך, שמשמעותו כנראה 11
- אלף - בגרמנית וביידיש, שמשמעותם 11
- דוזן - באנגלית, שפירושה תריסר.

א. אחת - Acht או Eight.
אחת בלועזית: ONE UNO EIN - ענה, ונע המזכירים את המילה עונה.
הגייתן נשמעת כמו שם האות עין, הדומה לאֲיִן, שמשמעותה בעברית עתיקה אפס - (ובאופן מקרי מסומן כעיגול בשיטת החשבון ההודית העתיקה).
O - העי"ן העתיקה סומנה בעיגול כמו האות O - ומשמועתה כנראה "מעיין", בדיוק כפי שמסומן מעיין במפות טופוגרפיות בימינו.
N - היא נו"ן.
E - היא ה"א.
קיימת יחידת מידה עתיקה (תנכ"ית) לנפח נוזלים: הִין - הנכתבת כמילה הגרמנית לאחת Ein (שכן E כזכור הוא האות ה"א).
ובאמהרית "אונת" הוא שניים.
יתכן שיש קשר בין מלה זו באנגלית One וּוֹן - לבין טעינה ותוספת: שהרי המילה על בעברית - היא On באנגלית, ודומה למלה העברית עוד, המתקרבת לאחד העברי. ובאכדית אן.

חד וחת - המילים הארמיות ל"אחד" ו"אחת" בהתאמה, שתיהן קשורות ללוחמה ולמילה פחד (ופחת). החרב - המלחמה, והחורב - היובש והחום, קשורים בדרך כלל עם הקיץ. ונראה שמקור המילים בצליל היוצא מגרון "ניחר" יבש וצמא, או פה יבש מתגובת הפחד והמורא.

ב. TWO - תשע !
האות T (במקור בצורת צלב) וכמוהו ה-X: תי"ו - שמשמעותו סימן ותו אשר מתווים על משהו על מנת לסמן אותו.
האות W - במקורו שי"ן. (QR..WX, וכך גם: QRST - ק'ר'ש'ת').
אמנם בצרפתית נרשם Deus שנקרא "דוּ - וכמו המילה הארמית (ולפי האקדמיה ללשון מקורה ביוונית). באנגלית Double הוא כפול כלומר שניים.

ג. THREE DREI TRES - תרי - בארמית שניים!
ד. FOUR - האות F הוא וא"ו, O כאמור הוא עי"ן. U - הוא וא"ו נוספת יחד עם Y שצורתה כצורת הוא"ו העתיקה. שלושה עותקים לאותה אות. (אגב בעברית לצליל המונשף ה-F ניתנה האות פ"ה שבהדגשתה נשמעת כמו P אטומה ופוצצת, ובנתינת קול משמיעה B אטומה ופוצצת, או V מונשפת), ולבסוף R הוא כמובן רי"ש. אם כן Four הוא "בעור": באותיות מתחלפות ושיכול אותיות: רובע

ה. FIVE - ווה או ופה. - אם נחליף את האות V ב-W או באות וא"ו, נקבל את המילה שהיא עצמה האות וי"ו (ובגימטריה: שש. זו היתה בדיחה).

ו. הן F והן V הם יצוג עתיק לאות וי"ו. אמנם בעת העתיקה ה-ו' נהגתה כ-W ואילו כיום F נהגית כפ"ה רפה והאות וי"ו נהגית כאות V באנגלית.

ו. SIX - שית - בדיוק כמו המילה הארמית. כאשר האות ת' נהגית כמו th באנגלית בסוף מילה. Sheath.
שש בעברית עתיקה משמעותו שָיִש - סלע צבעוני, אך בתנך זהו סוג של אריגה או בד צבעוני. שת - משמעותו להוריד או לתת. בימי הביניים שימש גם במשמעות נתינה ובעברית כיום משמעותו תשומת לב.

ז. SEVEN - שון - מזכיר את מרחשוון: מרח שון, חודש השון (יש המשערים שמדובר בחודש של השמן - שמן הזית). או את חודש סיוון.

ח. EIGHT - בגרמנית נהגית אחת!!
שמונה קשור בשמן ובאור, וכבר הרחבנו את הדיבור על כך במאמר על עונות השנה והקשר עם חשוון - החודש השמיני מחודש האביב (ניסן).

ט. NINE, NUEVE - ני"ן נו"ה או נינ"ה - ומזכיר במשהו את חודש ניסן, ואת האות נו"ן.
על תשע ואותיות XWO או TWO כבר הערנו לעיל במספר שניים. קשר נוסף בין תשע לשתי הוא צלילי ש תּ, וגם הקשר שבין שני העיצורים הללו בפרט בהגייתם הקדומה:
ש עם לפחות ארבע צורות הגיה מובחנות, לפי גלגולי המילים בשפות השונות, כנראה 1. ש שורקת. 2. ש חכית מאווררת, אולי כמו ch בדרך שהוגים כיום בני מינכן את שם עירם או דומה לו. 3. שׂ היסוי - משהו בין ס לבין ש עם לשון משוכה מעט אחורה, 4. ס צדית.
תֿ רפה הנהגית כמו ת' במילה השאולה לאנגלית Sabbath ובשם התנועה היהודית בארה"ב Bnei Brith.

י. TEN, DIES, DEC - תה"ן, ת"ן, טין, דין, דַיִש, תיש, ודיצה או דג שהגייתו העתיקה היתה דג'.
מצד שני עשר המבוטא עסר, או עשׁר (בערבית לדוגמה - בשׁין ימנית) שהוא OWR, או Osr או Ewr, Esr
Owr באנגלית - שלנו, מתאים לרעיון ה"מניין" היהודי המשותף.

משמעות אפשרית נוספת לשמות המספר היא שמקורם בעונות השנה.

כהמשך למאמרו של חוקר המקרא אראל סג"ל על חודשי השנה ושבעת המינים לפי לוח גזר (ומאמר נוסף בעניין) הנה התובנות שלי לגבי מספרים:

המילה עוד במשמעות תוספת, היא כנראה מילה עתיקה מאוד. כשרוצים להציג אדם קדמון, בדרך כלל משמיעים צלילי קול "מעובים" כמו 'עוד' ו'עוגה עוגה'. המילה "ענה" משמעותה בעברית עתיקה הרמת קול, או דיבור בתקשורת קצרה וברורה. ותען להן מרים: שירו לה' כי גאה גאה - סוס ורוכבו רמה בים!, כלומר מרים הרימה קולה בשיר, וקראה לנשים האחרות להצטרף לשירתה.

אולי עונת השנה הראשונה באחת התרבויות נקראה "עונה", ואולי היה זה האביב, העונה בה זוגות בעלי החיים מרימים את קולם ועונים זה לזה בחיפוש אחר זיווג.

חודש חשוון לעומת זאת הוא החודש השמיני, חודש החורף, וחודש הַשֶּׁמֶן. אך אם סופרים לפי הספירה הצפונית, שמקורה בתרבויות שוּמר אכד ובבל הקדומות, ראש השנה הוא בתשרי - תחילת הסתיו, וחשוון אם כן הוא החודש השני. שמא היתה כאן תחלופה כפי שקרה לחודשים בלוח היוליאני שבהם ספטה (שבע) הוא שמו של ספטמבר - התשיעי, אוקטו (שמונה) הוא שמו של אוקטובר - החודש העשירי, נוב (תשע) - האחד עשר, ודצה (עשר) - שמור לדצמבר - החודש השנים עשר, לאחר שיוליאן ואוגוסטוס נדחפו וקדמו להם.

או שמא היה ארוע קוסמי ששינה את העונות, במקום בו המספרים עברו מעונה (One) לאחת (Eight).

אם הנו"ן אכן קשורה ל Nine, שקשורה בניי"ן (שפירושו "לא" - בגרמנית וביידיש, ודומה ל"אַיִן" העברי), אולי השפות השמיות קשורות בתרבות קדומה של אנשי דיג בפרת ובחידקל, או בשאריות ימת טטיס, תרבות שבה החודש התשיעי (יהא אשר יהא) היה זה בו יצאו לדוג.

סמך - סולם האניה או אידרת הדג, שכן צורת האות היא מספר קווים אפקיים העוברים דרך קו אנכי יחיד (והותיר את רישומו בסימן הדולר $, כששלוש הקווים מחוברים ביניהם בלי להרים את העט.)

הערה: לגבי סימן הדולר, זהו רעיונו של יגאל ידין בספרו על תורת המלחמה בארצות המקרא, אלא שבשתי המהדורות הראשונות בהן חיפשתי, לא מצאתי לא את שכתב על האות ז בצורת Z שהיא לדעתו כלי מלחמה, ולא על האות ח בצורת H שהיא לדעתו סולם מלחמה מהיר לטיפוס במצור. אם תמצאו את דבריו אנא דווחו על כך כאן בדף השיחה.

עין - מעיין או מרכז המחט לתפירת רשתות או עין הדג,
פה - פי הבאר או פי הדג,
צדי - המילה העתיקה לדיג (בית ציידן, וכך בערבית) ואולי רשת הדייגים הנקראת בעברית עתיקה מצודת דגים.
קוף - קוף המחט לתפירת הרשתות
ריש - ראש הדג, ראש המסמר, או אולי משמעותו קשקש - כמו "מרישה" הקשורה ברעפים, וקשורה גם בקולות רשרוש.
שין - שיני הסכין לחיתוך הדג, ואולי שיני הדג.
תיו - סימון X או +, אלי מספר הדגים שנתפסו.