כשדף זה ייכתב הוא יעסוק בהתפתחות ההגיה מחיקוי מושלם של צלילי הטבע, להתאבנות בתוך תבניות דקדוקיות.

ראו סרט על אנשי שבט אפריקאי המדברים בשפה אפריקאית עתיקה, בה המילה בבון, הקוף שהם צדים, היא חיקוי הקולות של הבבון ותנועותיו, והמילה ציד היא חיקוי תנועות וקולות החץ. (להשלים קישור)

על הויכוח בריבוי התנועות ואיבודן, או מיעוט התנועות במקור והרחבתן. יובאו כאן הצדדים עם מקורות וקישורים. כיום למשל מקובל במחקר האקדמי שבשפה השמית הקדומה, הפרוטושמית, ממנה, כך סבורים נבעו כל השמות השמיות, היו רק שלוש תנועות, כמו בערבית הספרותית (הקלאסית), והן הורחבו או שונו בשפות שנבעו והתגלגלו ממנה.

עיקרון השרירותיות: בספרות הבלשנות בימינו, נהוג לחשוב שהמילים הן אקראיות ושרירותיות לחלוטין. גם בזה נדון עם מקורות.

בספר זה בחלק פסודו של יום אנו יוצאים לקעקע עמדה זו ולהשיב את הצלילים אל המחקר. נצטרך למצוא דרך להראות שגם במילים חדשות לעתים המילים העתיקות הנובעות מצלילים חדרו באופן "נכון" לצליל המובע, כיצד קיימות מילות צלילים בספרי האיורונים (קריקטורות וספרי "סרטים מצויירים" כתובים) וכיצד התופעה קיימת גם במילים חדשות. אבל, בעיקר, נראה את הקשר הצלילי, באופן משכנע, שמתקבל על הדעת ומסתבר, בסבירות גבוהה כנכון.