מילים קשורות:

• כונן, הכין, מכון, הוכן, מכון, כַּן.
• קם, קומם, הקים, מקום
• שכן, שכינה, משכן, שָׁכֵן
• הכין, כאן, היכון, תכנון, מכין

• יצב, יסד, צר, עמד, ער, צק.

קם, עמד

קום - שורש קמם היא מילה עתיקה חד הברתית עם סיומת מ מודגשת כדו-עיצור. היא פותחת בעיצור קליק לועי. יש לשער שזה בא מקול הציווי המושך את תשומת לב של אדם פזור דעת, או מעיר אדם ישן. בשפות הגרמניות קוּם הוא הציווי בוא.

הפועל עמד פותחת אף היא בעיצור לועי ע. אם אכן זו מילה עתיקה וחד הברתית, היא מסתיימת בצרור העיצורים מ ד מחליף-הנחציות. גם שם האות ל, למד [להשלים: בדף על שמות האותיות, וכאן לשים קישור], מסתיימת בצמד עיצורים זה. מתקבל על הדעת ששם האות ל על פי הגייתה העתיקה בנישוף צידי, כתנועה מונשפת, השמיעה קול של מכת שוט, בדומה למילה האנגלית whip, למילה העברית שוט, השורקת ומסתיימת בצליל מכה חזקה וקצרה מאוד. לפי זה המילה לַמד היתה חד הברתית עם צרור עיצורים בסופה ונישוף בתחילתה ונהגתה היאמצ'. כך גם המילה עמד היתה חד הברתית ונשמעה עַמצ'.

לפי ההשערה שלי לגבי צרורות עיצורים וחד-הברות קדומים, עמד וקם באות מצליל דומה.

יחד איתם נמצאים המילים [י]צב, יסד, ךַן (כן, נכון, הכן), [א]מן, תקן.

למילה יצק נוספת סיומת של צליל יניקה, בגלל הצליל המתקבל בעת יציקת מים. וראו /מים#יניקה

• כינון, הכן, מכון, נכון, כאן, כן
• קם, קומם, תקומה, מקום
• יסד, יסוד, מוסד
• הציב, ניצב, נציב, יציב
• צק, יצק, צוק, מוצק, צג, נציג, הוצג
• עמד, מעמד, מועמד, עמיד, עמוּד
• ער, התעורר, התנער - ומכאן גם שחרר.
• צור, צר, יצר. ומכאן גם צרה מצור ועוד.

• אכן, כן, נכון, כנות
• אמן, אמונה
• עד הדהוד ענה ועונה (וראו עד מועד וועד)

כן משמעותו עומד (ולכן מוכן) בניגוד לשוכב או ישן. כך גם המילה נכון (שמשמעותו במקרא: עומד ומוכן לקראת משהו)

אמונה פירושה במקרא יושרה. אמירת אמן היא אמירת "אכן". הסכמה. להאמין, פירושו במקרא להסכים למשהו או להתחייב למשהו. "כי באמונה הם עושים" נאמר בספר עזרה, ופירושו שאין עליהם ויכוח, כי הם פועלים עם תיעוד "נאמן".

מאמינים להם, אומרים להם "אמן", אכן, אפשר לסמוך עליכם. בערבית: מוסתקים مستقيم - מוסכם אינו משורש סכם כמו הסכם, אלא משורש וק"ם, בבניין התפעל. וכך אנו מוצאים עוד קשר בין מסכים (אלסראט אלמסתכם - דרך הישר, בסורת אלפתיחה בקוראן) לבין קם, עמד, כונן, כן, וישר.

עדות היא פעולה טקסית של הדהוד והסכמה - לעתים עניית אמן לדברים, או עניית "עד". בארמית סהדא, באסלם שהדא יצא מגבולות הטקס והפך למושג הקשור לחיים עצמם ובתוכם המקום החשוב של המלחמה והמוות בדת זו.

שני פיוטים מסיימים את קריאת "שמע!" הטקסית בבית הכנסת בבוקר ובערב. שניהם לוקחים את שתי המילים האחרונות של הקטע המקראי על ציצית: אני י"י Lהיכם. אחרי הקראה זו, על פי חכמינו, יש לומר את המילה "אמת!".

הפיוטים מרחיבים את העדות וההסכמה לדברים במילים נוספות על המילה אמת.

בשחרית הפיוט פותח כך: 1.אמת 2.ויציב 3.ונכון 4.וקיים 5.וישר 6.ונאמן 7.ואהוב 8.וחביב 9.ונחמד 10.ונעים 11.ונורא 12.ואדיר 13.ומתוקן 14.ומקובל 15.וטוב 16.ויפה - הדבר הזה עלינו לעולם ועד. (כלומר יש לשים בכל פעם את המילה ה"מאמינה" במקום הריק, ובכך "לקבל עליך" את הדברים באופן אישי שהקראת הרגע בקריאת "שמע!" כהוראה לעם ישראל. הביטויים 1-6 וביטוי 13, קשורים בעמידה והצבה ועירנות, עם הבדלי משמעות דקים. הדקויות של השימוש במילים השתנו ובעברית החדשה כל מילה מאלה היא במשמעות אחרת לחלוטין, אם כי נותרה הקירבה של המשמעות המקורית, שאפשר "לשמוע" אותה ברקע, אם מפנים את תשומת הלב אליה.

בערבית הפיוט פותח כך: אמת ואמונה כל זאת, וקיים עלינו כי הוא י"י Lהינו ואין זולתו, ואנחנו ישראל עמו...

כאן המקום לדבר על הקשר בין כנות, מעמד, ומקום. ומכאן גם להצבה והצגה.

כאן היא הארמית למילה העברית פה. מכאן גם מילת השאלה הארמית היכן - לעומת אֵי פֹּה, אֵיפֹה, או רק אֵי.

שָכַן - בעברית עדכנית שוכן, הוא כיום רק משלב גבוה למילה גר - מלשון מתגורר. אלא שבמקרא גָר שימש לתאר מגורים זמניים כזר במקום. הגֵר, המהגר, גר בארץ לא לו. בערבית גר כלומר מתגורר הוא שַׂכְּן במילעיל כי העיצורים הסוגרים הם למעשה צרור עיצורים שנפתח (עם "שווא נע" ביניהם, בערבית הספרותית נכתב עם פתח שהיא תנועה קצרה.)

המשכן, לפי התורה היה המקדש הנודד במדבר, ובהמשך לפי המקרא בספרי הנביאים והכתובים היה האוהל המקודש בשילה.

העיצור ש המנושף והשורק, החליף בשפה האכדית פעמים רבות את העיצור ה המנושף אך אינו שורק. כך למשל בניין הפעיל הוא שפעל באכדית. דרך זה ניתן להבין שהמילה שכן, גם הוא עיקרו מצלילי כן. עמידה.

מהקירבה למילים עם האות ק, נראה שבמקור הצליל היה זה של כּ דגושה בדגש קל, ולא ך רכה. כך גם מהמילים בשפת זרות.

אם כן מקום ושכינה המושגים המשמשים גם כביטויים רוחניים להימצאות הL בקרבנו במימדים ארציים וגופניים, קשורים בהצבה והעמדה של מבנה יציב. זוהי גם משמעותו הקרובה של הצגה. להציג דבר הוא להעמידו במקום בולט שאפשר לראותו.

בפרק ראו על עדות עת וועדה ומועד אני דן בקשר בין ההיאספות, הזמן, המקום המקודש, וטקס העדות המהדהד של אימות האמת והנאמנות במענה של עניית אמן. זהו חיבור של שורש אחד לזמן (מתי - עת ועונה), למקום (איפה - אוהל מועד, ויעוד), קהילה ותקהלות (מי - עדה, ועד, ועידה), דיבור (מה - מענה, עדות).

• על צור צוררים צרה ומצור - בשרשור על לחם ומלחמה
• עד מועד וועד)