התפתחות הלשון בעולם מצלילי הטבע - פרק על מלים הקשורות במים גשם וקור

ראו בהמשך #אוצר מלים הקשור במים

במלים הקשורות במים, פעולות היניקה והגמיעה הם הברורות ביותר מבחינת מקור צלילי. אין ספק שהמילה ינק כמו בשפות הגרמניות טרינק או דרינק כולם הם מצלילי היניקה של התינוק או העגל השוקק וגומע את חלב האם המניקה - באנגלית גלאג glug גאלפ gulp. המלים הקשורות לבמיעה הן גמילה ומילת הפעולה גמל - נתן גמול, נתן לצמא כוס מים, וגם שם החיה הגומעת מים, הגמל. בעברית החדשה הגמילה קשורה להפסקת היניקה, אך נראה מההקבלה המקראית בנבואת ישעיהו (11:8) "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי: גָּמוּל - יָדוֹ הָדָה", שהכוונה למי שעדיין יונק.

צליל היניקה נמצא גם במילה יצק - יציקת הנוזלים: וְלָֽקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל־רֹאשׁוֹ. (בפרשת תרומה) ובהשאלה גם יציקת מתכת מותכת לתבנית: וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָ֔ב, (מעט לפני כן באותה פרשה)

באופן דומה מבוע הוא צליל בעבוע ופעפוע המים ומכאן הפועל הביע והמילים מבע והבעה. כך גם המילה החדשה בועה. מלים הקשורות בשמו של המים שבמקור נהגתה mime עם דו תנועה פת"ח וחיריק, ודומה לה מעיין (מֲעֲיָּן) באנגלית ספרינג ובשפות הגרמניות שפרינג. על דו תנועה במילים אלו ראו בהמשך.

עוד קולות עם ק הקשורים לנוזלים: יורק, הורק, פך (אולי במקור פכּ, אבל גם משח מקולות החיכוך בזמן משיחה), אפיק (אולי מקולות הגלים), וגם יקב, מקול שקשוק (גם זה) המים באגן. קן ציפור (אולי מקולות האפרוחים היונקים מאמותיהם)

שונה מאוד מאלה, אך גם הם בבירור מצלילים: המלכודות ללכידת ציפורים: פח יקוש, מוקש, לכד. תפש (תפס), קפץ, קמץ (קופסה, ובערבית כלוב: קפזה)

קולות המהום וטלטול: ים, תהום, מים, שמים, אגם, אגן, נון, גל, צלל, בלל (קולות הבלילה של נוזלים).

בלטינית רומית מים הם אקווה aqua, בדומה למילה העברית מקווה בביטוי מקווה מים, ומילת הפעולה נקווה, ומכאן גם קיווה ותקווה. יתכן שהמילה תקווה היא שם גזור מן הפועל קיווה כבנבואת ישעיהו (40:31) "וְקוֹיֵ ד' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ", ושמשמעות "קווי" היא פעולת אגירה נוזלים, כמו בפרשת הבריאה בספר בראשית (1:10) "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". זו מתכתבת עם המילה הלטינית למים אקוּוָה aqua. סביר שמלים אלו המבוטאים עם ק לועית קשורים לצליל הבעבוע ופעפוע שיוצרים המים הנובעים, או מהדהוד צליל טיפות המים המטפטפים במערות נטיפים. בנבואת ישעיה יש משחק מלים עם דו-תנועה הנוצרת במילה קוֹוֵי בגלל הגיית ו כעיצור ובו דו תנועה Wa כלומר ua (שורוק ופתח), יחד עם דו תנועה במילה כוחַ הנוצרת בגלל דו תנועה בהגיית העיצור הסופי ח בהגיה לועית היוצרת פת"ח גנובה [kowaX]

מלים רבות עם ע או דו תנועה קשורות באיבר הבליעה לוע המתלעלע: בולע, גומע כפי שהזכרנו קודם, נובע - במקור עם B - בּ פוצצת ולא חוככת (בּ מנוקדת בדגש קל), כבמילה מבע, ומכאן גם נביעה - נובע. מן היעין נובע דֶמַע, והאדם דומע.

כך גם ענן, עב.

באמרית ובערבית מים הם מַיָּא כך גם שמים הם שמַיָּא. נראה שבעבר המילה נאמרה כדו תנועה כמו במילה חָי (בקמץ עגולה ואם כן מָים נשמעה כמו שאנו אומרים היום אוי ואבוי). דו תנועה דומה נשמעת במילה עין ובאנגלית eye.

לגבי המילה האנגלית עי eye: לפי האכדית, שפה שבה ע הפך כמשוער לתנועת סגול e כמו בשם האל בעל שהפך לשם האל בֶּל, הרי שהכיתוב באנגלית משמר אולי גם את העיצור ע הלועית, אלא שלפי חקר האטימולוגיה המילה בהשתלשלותה נובעת מן השפות הגרמאניות ובהם איבר העין ממנו נובעות הדמעות של האדם הדומע הוא אַוּוּג המשמר גם דו תנועה וגם אות גרונית-לועית.

העיצר מ נמצא במילים מטיר - ראו להלן,

המטר הוא צליל הממטרים , מטר כמובן הוא על שם קולות טרטור הממטרים של הגשם השוטף שוצף וקוצף. והממטרה הממטירה היא לכן שם מוצלח. כך גם טל וטללים (קולות הטפטוף כאשר הטל כבד ונאסף). נטף דלף - צלילי טפטוף, רעף, שתת.

תופעות הקשורות בהופעת המים בענן מן הקיטור ומן הרוח בו הוא נעלם כלא היה, משמשים בעולם ההגות האנושית לתאר את התופעות המחשבתיות או הדמיוניות. וכך יש לנו רוחני שמתגשם לחפץ גשמי או חומר שאפשר למשש ממש ולחוש. להשלים ראו ויקיספר הגות הנפש. וראו ../חוש - חש ממש

הגשם יש לשער, קשור לקולות הנישוף והנשימה, וגם קול הרעש (מילה שאומרת את מה שהיא) בעת סערה. ג'שם, זרם, נזל, (אזל - בארמית הלך, אזל והלך שניהם עם קולות החיכוך והכפכוף שמשמיעים כפכפים בזמן ההליכה), גם רשף (אולי מקולות החרחור של מחלות הנשימה בחורף - שגם הוא מילה כזו), סער, שער (חילוף עיצורי רעש), ריר מרירי.

המים באים עם חורף ומחלות הקור: קר, חרף - השמיע קולות של יריקה ושיעול ונחרה ומכאן גם חרפה וגם חירף נפשו. הפחה בפחם (המכשיר המקראי הנקרא בימינו מפוח). רוח רח ריחרוח - קולות הנשימה מהפה. נָשַף, ומכאן נֶשֶּף - שעת הבריזה של הערב, נשב מלשון רוח נושבת, וכל התחום הרוחני הנושם "רוח חיים": נשמה, רוח, נפש... ראו בפירוט על הנשימה.

הנהר מבהיק וקשור באור כמו היאור, בארמית נהר פירושו מאיר. מילים הקשורות באור הן ראיה: ראה, הוראה, מורה, מראה, רעיה (בהוראת הוכחה). כל אלו מקורם במילה אוּר כלומר אש ובערה. גם שוּר, ומכאן ישר ושורה. עוד מלים הם נר, מנורה, מאור, נהרה (מן הארמית), תנור.

יתכן שצינור קשור ישירות לנהר ולמים, אלא שיש מומחה [להשלים: מי והיכן הטוען שבכנענית יש למילה משמעות אחרת, וכך צריך להבין את המילה המקראית אחרת מהמשמעות שניתנה בימינו].

אגב, לרעיה במשמעות מרעה יש הסברים יותר סבירים הקשורים לצלילי הרועה בשעת הרעיה ("רוּע!" ובימינו בערבית "בֲּאררע!") וקרובים יותר למילות ההליכה (רוּץ, בְּרח), ואינם קשורים באור. כך גם אין קשר למילה רֵעַ מתרועת הידידים המתרועעים, וגם רע ורשע הקשורים בקולות השוד והשבר.

• להשלים - ראו ../אש וראו ../אור
• להשלים - ראו ../הליכה - לך וברח! [להשלים: להשלים שם עניין הרועה]
• להשלים - ראו ../רשע ורע - רשע רע ותרועה [להשלים: להשלים שם תרועה]

הלך בארמית הוא אזל. המים בעברית נוזלים, עד שבימינו נוזל הוא מצב צבירה של חומר לעומת מוצק. מלים אלו קשורות בזליגה, ותזוזה, ואינם מעניינינו כעת. ראו להשלים ויקעברית/פסודו/צלילים/הלך ברח וכן ויקעברית/פסודו/צלילים/רך מרח

סיכה (סך, ומכאן גם מוסך) כמו מריחה הם מילות משיחה של שמן צמיגי רך, ויש בו את צליל החיכוך והמריחה. דומים לו טיח, ואולי גם צליל הסכך מהצומח, הסוכך את הסוכה. גם פך השמן, (אולי ףָךְ?) בא מצליל חיכוך זה. נגזרות של סך הן אסוך השמן, ומכאן גם מזג, זגים (פירות מצומקים), ודומה לו קול הנזילה (אזל בארמית - הלך). וראו

• מצלילי הביעבוע: שפע, נבע, מבוע, נביעה, בעבוע, פעפוע, הפק, בועה, בקבוק, כד
• מצלילי ההמהום של מים: מעיין, עין, דמע.
• מצלילי הדלף: דלי, דלף, דריפ drip,
• באר, נהר, נחל. (להשלים: הקשר המבריק בין אור לנהר ויאור),
• מצלילי הזרימה: זרם, זחל, אזל,
• מצלילי היניקה: ינק, גמע, בלע, נשנק,

ראו בהרחבה בלהשלים חורף וקור וכן בחלק המוקדש לחורף בספרנו קיץ וסוף

• קר, ברד, רעד, חיתת (חת), רטט, פחד. קטב (אולי מהרעד של מחלת קור), ריר, מרירי, להשלים - ראו
• מטר, קטר, סער, קטב, טל
• גשם, ענן, עב. עין, מעיין.

מ נ י, ב ר, ד ט, ג ח כֿ ק

להחסיר

ק ב ד (מנקישת השיניים),

קר, ברד, רעד, קטב, חיתת (חת), חד, חידה, חידודין

להשלים

• להשלים קיץ וסוף
• להשלים על רוח נשימה ונשמה
• להשלים גרמי השמים
• להשלים ויקיספר הגות הנפש - פרק מבוא על הרוחות והמימוש שניתן לחוש.

• מים ומאגריו: מים, ים, אגם, נהר, נחל, נביעה, מעיין, באר, בור. גל, צלל.
• הדלייתו: דלי, דלף, דל, דלה.
• גמיעתו: גמיעה, יניקה,
• נביעה: מבוע, נביעה, בעבוע, פעפוע, הפק, בועה, בקבוק, כד
• גשם ועננים: גשם, מטר, וברד, שלג, עב, ענן, טל
• קרח וקור, קפא, שעירים, רביבים, שערות, סערות
• רוח, נשיפה ונשיבה ראו להשלים הפנייה
• צמא ויובש: צמא, ציה, ציון, נגב, עיף, עפש, עבש, בוץ, להשלים ראו קיץ וסוף וגם חש ממש

מלחמת גרמי השמים המקראית: גרמי השמים משחקים תפקיד חשוב ביצירת הגשם והגשמה מן הרוח לעבים ולגשם בים ובנחלים.

• שרפים, מלאכים, עננים, כוכבים, ירח, שמש, ברק, רעם, רשף, קטב מרירי.
• סערה, שעירים, שיער, שעורה, שיעור משוער, אולי: שאר ושארית ובהשאלה שאר בשר. אך לא: שער.
• שמים, רקיע, מים

להשלים ראו מלחמת השמים

יאור, נהר (פרת),

ר"ח אדר התשפ"ו בתגובה לאילון גלעד:
מטר כמובן הוא על שם קולות טרטור הממטרים, והממטרה הממטירה היא לכן שם מוצלח. כך גם טל וטללים (קולות הטפטוף כאשר הטל כבד ונאסף). נטף דלף - צלילי טפטוף, רעף, שתת.

קולות יניקה והכלה: ירק, הורק, פך (אולי במקור פכּ, אבל גם משח מקולות החיכוך בזמן משיחה), אפיק (אולי מקולות הגלים), יקב. קטב (אולי מהרעד של מחלת קור)

קולות המהום: ים, תהום, מים, שמים

הגשם והגשמיות קשורים ברוח וברוחניות ובהפחת הרוח במפוח (הפחם המקראי), ועל כך אפשר לקרוא בספרִי ויקיספר:הגות הנפש באתר ויקיספרים.

הגשם יש לשער, קשור לקולות הנישוף והנשימה, וגם קול הרעש (מילה שאומרת את מה שהיא) בעת סערה. ג'שם, זרם, נזל, (אזל - בארמית הלך, שניהם עם קולות החיכוך והכפכוף שמשמיעים כפכפים בזמן ההליכה), גם רשף (אולי מקולות החרחור של מחלות הנשימה בחורף - שגם הוא מילה כזו), סער, שער (חילוף עיצורי רעש), ריר מרירי.

אילון הפנה למאמר של אליעזר בן יהודה על מתקן מטריות שנרצח בשנת תרנ"ב. העיתון ההוא מהמם. כמו היום הוא היה מחוייב להימנע מהאשמות לאומניות, ורק מרמז מי היו רוצחי האומלל, שמצא כסף בירושת קרובו הקבצן מחו"ל, איבד את רוב הכסף בעסקאות גרועות, ולבסוף נשדד בדרך מיפו לירושלים והושלך לצד הדרך.

(בעיתון מסופר על אנטישמיות בדבלין, על משפט בו נכלאו 28 נערים יהודים אחרי קטטה המונית עם צוענים בשמיני עצרת בעיר רוזינא (פולין? אוקראינה?). ועל סגר ליהודים שגרים במסלול ביקורו של שליט רוסיה (כמעט אמרתי ברה"מ), וסיפוח איזורים מליטא ובלרוס לרוסיה והרעת תנאי היהודים שם בעקבות זה.)

החיפוש מטריה בתוך כותר "הצבי" באתר העיתונית היהודית של הספריה הלאומית מגלה את המילה שוב ב1912 הפעם באופן חגיגי בנושא חג השמשיה, ועוד כמה פעמים במהלך השנים.