התפתחות השפה מצלילי טבע - תולדות מלים ומקורות הצלילים - מימי האדם הקדמון ועד ימינו (מאמר המתעדכן תדיר)

משימת השלמה: להשלים ולהפוך לרשימה על מים עם תתי פרקים: גשם, טביעה, קור, נביעה. כך גם אור וראיה

מומלץ לקרוא גם על גלגולי הגיית העיצורים בעת העתיקה.

מלים שונות נודדות ועוברות משפה אנושית לשפה אנושית, וניתן לעניות דעתי לנסות למצוא את המקור הצלילי העתיק מראשית האנושות והתקשורת המדוברת, שעברה דרך השפות השונות. כמו כן אפשר להסביר את התפתחותם המשנית של מלים שהתרחקו מהצליל המקורי או מהמשמעות הקשורה במקור למילים אלו.

השערות בלשניות שאין להן אישוש מדעי ובעיקר לא עידות היסטורית כתובה, ושלכל היותר באות מתחושת בטן (השערת כרס), נהוג לכנות בזלזול רב אטימולוגיה עממית, מושג שפירושו הבנה שגויה של השתלשלות מילה ומקורה, ובהתאם נוצרות שגיאות מחקריות נוספות בחקר הלשון.

בדרך כלל השערה מקבלת את הכינוי אטימולוגיה עממית כשהיא דנה במקרה בו יש מידע מתועד על נדידת מלים ויצירת מלים ממקור שונה לחלוטין מזה שהאטימולוג החובב שיער ותאר.

בסוף פרק זה ארחיב מעט על ההתקפה המדעית נגד חיפוש המקור הצלילי ההישמעותי למילים. ראו בהמשך (...ועוד קצת רקע נגד הרעיון)

אבל אני רוצה לשכנע אתכם כאן שיש הרבה מלים שהמקור הצלילי שלהם הוא פשוט ואפילו ברור, ולהראות לכם שההסבר הזה סביר מאוד.

סוגי אישוש למקור צלילי של מילים: ישנם דרכים אחדות שבהן ניתן לאשש ולאמת את נכונות הטענה על מקורן הצלילי של המילים בהם נדון:

• מילים המתארות קולות:

קשר ברור וישיר: אין ספק שמילים אלו נובעות מהצליל שהן אמורות להביע. קל להראות שמהן נגזרות מילים נוספות.

- קולות צחוק (חה חה חה) - ציחקוק וגיחוך, בדיחה שמחה, לעג, הוללות, והתלוצצות, ועוד רבים. ראו בפרק ההרחבה על מלים אלו.

- בעבוע של מים - ומכאן נביעה, מבע והבעה, ופעפוע. מלים רבות הקשורות במים באות עם הקשר צלילי: מטר מהטרטור, טיפות מהטפטוף, דלף ודלי וטבל, ינק וגמע מקולות היניקה והגמיעה, ועוד ועוד.

- חירחר - ומכאן גם נחר, חרון אף, חרה אפו, גרון. חורף, לשון חריבה, חרוף נפש, ערף וערבות ועֶרֶב במקור המקראי, רשף, ורוח...

- ודומה לחירחר גם: רחרח - ומכאן רוח חיים, ריח, סרח - מלשון סרחון. וקרוב להם עפש ועבש ואולי גם יבש.

- צפצוף, ציף - ומכאן ציוץ, ציפור, צפירה, (באנגלית chirp, וגם bird) וצפרדע שסוף שמו נשמע כמו ציוץ קולו, ובארמית צפרא מזכירה את שירת הציפורים של הבוקר.

- אנפף (המבוטא עם פ רפה אִנְףֵף) - ומכאן אנף (חרון אף), והאיבר אף (ובערבית אַנף - עם נ אנפית).

- פחפוח - הפחה ונפיחה, פחם (המילה המקראית למכשיר המפיח רוח לליבוי אש) ופיח.

• שמות אברי גוף וקולותיהם:

סבירות: סביר שאברי גוף רבים קרויים על שם הקולות המופקים מהם, כמו "אף" (אנף בשפות שמיות אחרות), או "פֶּה", שן (תּוּת' באנגלית, בגרמנית צן, בלטינית והודו-אירופית קדומה דונץ, ד'נץ או דנט), לשון (טנגו, דןּ'גו).

או על שם פעולות שנעשות עם אברי גוף אלו, המתוארים במילים שיש בהם את צלצול הצליל המתאים, כמו כף (פ דגושה, צליל התיפוף של מחיאת כף), ואצבע (צבע - מצליל נקישת האצבעות, באנגלית snap) או מצליל הטביעה הטבילה והבעבוע בשעת הכנסת האצבע למים (טְּבַּע - בהיגוי גרוני), ומכאן טבעת והטבעת מטבע, וגם טבילה (וראו קודם על מים).^[1] , או ירך וברך - מצליל החיכוך (חיכוך - מילת פעולה שמקורה צלילי בבירור).

• חיזוק הטענה משפות נוספות: נוכל לחזק את טענותינו אם נמצא תיאור דומה של אברי הגוף והפעולות הנעשות בהם בשפות שונות, ביחוד אם נמצא מלים דומות בצליליהם בשפות שרחוקות זו מזו.

• צליל הגיוני: כך גם אם נגלה דמיון צלילי הגיוני בבסיס מלים שקשורות לצליל, והדבר מסתבר.

לדוגמא: קולות שריקת הרוח והאויר במילים: נשב, נשף, נשם, נשיפה, נשימה, הפחה, רוח, ריח, נח, נחר.

• תיאורי קולות: וכך גם אם נמצא תיאורי קולות מופקים שאינם מלים.

למשל: "ווף ווף!" הוא קול הנביחה המתואר בעברית "האו האו!", שהפך עם הזמן והקושי לבטא וּוַ לצורת "הב הב!"

קולות נחירה שמסומנים בספרי איורונים (קומיקס) בצורת Zzzzzz ובעברית חחחחחחחחחח.
קולות צחוק באנגלית ha ha ובעברית בעקבות הרוסית חה חה.
ישנם קולות שבעבר (ולפעמים גם כיום בקהילות שונות) הושמעו בצורה שונה, למשל צהלולי שמחה "לולולו" הנשמעים כמו יללות שהשתמרו במילים כמו הלל הוללוּת והללויה ובמילה מחול. גם המילה יללה מגיעה מתיאור קולי. וכך גם יבבה.

הרשימה הבאה היא של קישורים לנושאים בהרחבה שישכנעו אתכם אולי שאולי אכן השתמר הקשר בין המילים לצליל יצר אותן. אנא הכנסו לדפים. מלים שמובחנות יותר והקשר הצלילי המקורי יותר סביר

• /מילים קדומות עד, עוד, עוגה, כל, את, תם, עם, על, אֶל, חם, קר, בוא, לך, לא, כן, די.

• /נשימה - אברי הנשימה, קולות מהפה ומהאף, הרוח והריח והנפיחה, כיח וליחה, והמילים הנובעות מהם.
• /שיר - קולות השריקה הזמר והריקוד ומילים שנובעות מקולות אלו. ביניהם ציפור, צפרא, צפירה, תרועה, תשועה.
• /רגש - רעד כעס ופחד, שמחה עידוד, צחוק ולוצצות, עצב ובכי
• /שוט - מכה, סטר (סטירה), סתר, פצץ, מריבה, קפץ ידו, רצץ, פרץ, מחץ, והיפ whip, שות shot, פוּנץּ punch, סטמפ stamp, טבע - מלשון הטבע ומטבע. (ראו /קצר וקץ, /סוף והוספה, /גשם#רעם, ו/לחם ומלחמה#פגש, ראו /הפקה וראו ב/מים#טבע על שורשי טבע ואצבע, מצליל הטבילה)
• /אש - אש להבה בערה והפחה, עשן ולהט - צלילי האש ויצירתה בידי אדם. רמץ, רשף, אוּר ואור.
• /אור - אוּר, ראה, נהר, יאור, שוּר, ישר, שורה (ראו /אש וראו /ישר)
• /מים: על מים גשם וקור - מעיין, נחל, ים, אגם, נביעה, דלי, דלף. גשם וברד, קרח וקור, רוח וסערה. ברשימה זו גם מילות גמיעה יניקה בליעה טבילה וטביעה. ומהם גם תינוק, עגל, גמל, גמילה ועוד.
  • /גשם - מטר, טל, דלף, דלי, קור, קרח, ענן, ערפל, זרם, נזל. ברק, רעם, עב, ענן, שמים. (ראו /ערב#השמים וראו /מים
  • /מים#טבע - בדף המים פרק על טבע צבע ואצבע (לפי השערת יהודה גור במילונו)
• /הפקה - הפקה וגם פקק. קולות פוצצים: פצץ, פקע, פרץ, מחץ, רמס, רמץ, (ראו /שוט, וראו /גשם#רעם, /לחם ומלחמה#פגש)
• /הליכה - צלילי הצעידה ומילים שנובעות מהם. הלך וברח ועוד.
• /ארץ אדמה ועפר - עפר, ערבה, אפר, חצץ, חצר, חדר, בוץ, מרבץ, רמס, מדבר.
• /עיר - עיר וקיר, קריה, גדר, גבול, ג'בל, גבעה והר
• /עד מועד וועד - עד עם עדות, ועדה, מועד, עת והד, וגם יעד.
• /חוש - צלילי החיכוך של היש הממשי: מישוש, ממש, יש וחש, ומח נמוח.

• /בעלי חיים: על השמות והקולות שמפיקים בעלי חיים. ועל מילים שנובעות מהם.

• /לחם ומלחמה לחם, פלח, חתך, קטע, שחט, חרב, חרף, הרג, קרב, נשק, נקש, עקש, עקץ, פגע, פגש.
• /זרע - זרע, זרוע, גרעין, גורן, גלעין, גרגר, גלגל, הזן, מזון, זין (ראו לעיל /לחם ומלחמה)
• /אכל - עיקל, עג, מחול, עגל, בלע, זלל, שבע
• /חלה - התחלחל, חילה, מחול, תופעות: חולי, רעב, צמא, מגפה, שמות מחלות חורף שדים.
• /קם וכן - קם (קמם, מקום), כן, [ה]כן, (מוכן, כאן), יצב (ניצב), עמד (מעמד, עמוד), [א]מן
• /ישר - שוּר, שורה, ישר, שוֹר, שיר
• /ערב - ערבות, הרף, נֶשֶׁף, נשיפה, ובהמשך דיון על בוקר וצהריים, ודיון על האמונות העתיקות בכוחות השמימיים.
• /אוזן - על אוזן מאזן ואיזון.

בחלק זה אפשר לחפש ולמצוא היכן דיברנו על מילה מסויימת והתקשרותה לנושא או למלים אחרות וביטויים.

/נשימה. עיצורים: פֿ כֿ ח ה ש ס, נ ל מ ר, תֿ' תּ ט.
מילים: אנוש, איש, נשם, נשמה, נָפח, נֶפח, נבח, נשב, נשף, חשף (שיניים), חופש, נח, מנוחה, הפיח, פיח, מפוח, פחם, כחכוח, cough - כוף כוך כוח גח, גחך, חיך, התחנחן, התחנן, מצא חן, נחר, נחרה, חרחר, הרהר, שחרר, חרון אף, חרה, חרון, חריון, חור, חרף, גדף, ליחה, לח, שֶׁלח, שחט, שׂלחטר slaughter, סחט, שפך, חתך, פלח, שֶלח, חיך, אף, אנף, nose נוז, נזם, פה, שפה, ליפּ lip, גרון, תרוט throat, ריח, רוח, שחר, שחרית, שחור, חי, חיים, נח מנוחה, מונח, שכן, שכב.
קולות מושמעים: בערבית קוּל (דָּבֵּר) בשפות גרמניות שפרך או ספיק, וראו /עד מועד וועד, הדהוד, עדה, מועד, עת, דיבור ברבור. וראו /רגש על רעד, צחוק וצעקה, יגון, ועוד.

/אש עיצורים: נ מ, ש ט, א ע ה, בֿ פֿ ח:
מילים: להבה, להב, פלם flame, התלהבות, להט, הוט hot, ליכט light, בער, בערה, פיר fire, נר, נור, אוּר, אור, פיח, פחם (מכשיר הפחה מקראי), הפחה, נָפח, נֶפח, עשן, כבשן, נשף, כשף, שפשף, גחל, סיר (שיח הסירה הקוצנית), שׂיח, הבהוב, אנ: פליקר flicker, ספארק spark, שימר shimmer. גץ, ניצוץ, נוצץ. רוח, נשף, נשב, נפח (ראו /נשימה)

/מים - מים גשם וקור עיצורים: מ נ י, ב ר, ד ט, ג ח כֿ ק ע
מילים: מבוע, נביעה, בעבוע, פעפוע, הפק, בועה, הביע, מעיין, עין, דמע, דלי, דלף, דריפ drip, שפך, באר, נהר, נחל. (הקשר המבריק בין אור לנהר ויאור. וראו גם /אור ו/ישר), ברק, בהק.

קר, ברד, רעד, חיתת, מטר, קטר, סער, רטט, גשם, ענן, עין, מעיין, עב.

נזל, משח, משחה, יצק, אזל (הלך בארמית) ראו /דרך וגם /הליכה

/כל עיצורים: כ ל:
מילים: הכלה, כולל, כילוי, מיכל, חלחול, all

/לחם ומלחמה עיצורים : שחַ שלַ פֿלַ פַרַ ח קר בֿ:
מילים: לחם, מלח, שלח, פלח, פרס, חתך, קטע, שחט, חֶרב, החריב, חרף, הרג, קרב, נשק, פגע, פגש, החריב, חורף, חורבן, הרף, עזב, כזב, הדף, חטף, קטף, שבר (בְּרֵייק), להב, חלף, שלף, סכין, סכנה, מסכן. פגש: פגע, נגע, השיק, נישק, נֶשק, שוועה, הושיע, שעיה, ישועה, קשקש, קשׂקשׂים, שריון, הך, מכה, (בּאנג, גונג, האק והאקר), הרביץ. בלעז: פצץ, פּאץ', קְרַֿש)

/מות עיצורים: מ ו תֿ דּ -
מילים: מת, מוות, (שפות גרמניות: טוֹט, דֶתֿ') מוטט. מתים (מקראית: ערים, אכדית: אנשים), תם, דם, אדם, אדמה, אדום, דמם (דממה).

קבר. עיצורים ח ק בֿ פֿ ר :
מילים: בור, קבר, חפר, פיר, (עבר?, שבר?)

/סוף והוספה. עיצורים: ס פֿ
מילים: סוף, סף, נוסף, מוסף, תוף. וראו /קצר וקץ וגם /שוט

/קצר וקץ. עיצורים: ק צ:
מילים: קיץ, קציר, קצר, קיצור, קץ, קוץ, קצץ, קציצה

/רגש. עיצורים: י ע ר ח ד צ. מלים:

• רעד, כעס, פחד, חשש, רגש, רחש, געש.
• שמח, עידוד, צחק, גיחך (חיך), חייך, חוכא, לץ, התלוצץ, ליצן, יש, ששון, שׂשׂ ישׂושׂ, כן, אכן. הלל, הולל, בדח. ובלעז הומור.
  • מלים לועזיות לשחוק: שחוק - הומור. לעג מר - אירוניה. חיקוי נלעג - פרודיה. עוקצנות ארסית - סרקזם. ליצנות מטופשת - סלפסטיק. התחכמות חודרנית ומלוטשת - הומור יבש. משחקי מלים - אינואנדו. עומד לו - סטנדאפ. בדיחה עצובה - פוליטיקה.
• עצב, עצבים, צעק, צער, שתק, שקט, יללה, יבבה, צעף, יגון, ניגון, המיה
• קולות צער וכאב: הגיון, בכי, נהי, דמע, עין, יגון, הגיון, ניגון, צליל נוגה, הגה, הגות, ניגון, המה מלשון המיה.
• במקרא: נהי, הי, הוי, אבוי, אח. גרמנית: וויין, אנגלית: קריי, כאב, והשמעתו: אֿי, בגרמנית אויך, ובאנגלית אאוץ'. ביידיש: אוי ווי.

בדיחה (אולי בהרצאה של המורה לתולדות הלשון במכללת עציון):

• /שיר. עיצורים: ש ר זמ רנ תפּ.
  

מילים: שר, שרק, צפר, צפרא, שירה, שתק, שקט, נגן, זמר, רן ורנן, כנר, ורחוק יותר: רקד, תּוף, מחול, מחוג, עוגה, עגול. ראו /עד מועד וועד

• /כשף מילים הקשורים לכשפים וקסם: מכשף, קוסם, מעונן, מנחש, ניחוש, מעלה באוב, ידעוני, נביא, שופט שפט, שוטר שטר. [להשלים: כשף עשן, קסם קיסם, ענן, ניחוש בנחשים ולחשים, אוב מדבר עם מתים, ידעוני בעילה, נביא גורל קטורת קרבן מנחה. אתנן זונה, מחיר כלב.]

/מילים קדומות - עיצורים: ח ע ד ל א. מילים:

• עד, עוד, הד, עוגה, כל, את, תם, עם, על, אֶל, בין.
• חי, בית, גן, מים, עין, יין, רוח, ריח, שיש, פיח, טח, סך, רך.
• קר, חם, בא, לך, שוב, תור, רוץ, חד, ער, קום, שֵׁב, שיר, עיר, קיר, בור, הך, תוף, חף, גר, זר.
• לא, כן, פן, אך, צוו, מה, מי, אֵי, אִם, פֹּה, שָׁם.
• לי, לך, לו, את, אב, אם, טף, סב, אָתְּ, הוא, היא, הם, הן, אני.
• גוף, אף, פה, עין, יד, כף, לוע, שן, גב, גרון, רגל, ירך, מש, חש.
• אור, אש, נר, פיח

ועוד הרבה. להשלים!

בספרו מסה על הלשון, (הקישור לפרוייקט בן יהודה ברשת. ספר זה הקדים את "חקר הלשון" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה) יורם בורונובסקי מרחיב על ההיסטרויה של השערות אלו בספרות הקדומה שעברה גם ללימודי השפה האקדמיים בתרבות היוונית והרומית, ומשם כמעט עד ימינו. הוא מספר על שימוש בצורות השוואת מילים בבדיחות העממיות שהיו מושמעות ביידיש, וסוקר בקצרה את היחס של המלומדים והוגי הדעות העסוקים בפילוסופיה של הלשון לצורת חשיבה זו.

בהגיעו לאיזידורוס - מלקט ועורך האנציקלופדיה העתיקה האטימולוגיות (יצאה בערוב ימיו סביבות שנת 620 למניינם, לקראת התפשטות האיסלאם), הוא מביא את הדוגמא בשפה הרומית של הדמיון בין המילה הוֹמוֹ שמשמעותה אדם, למילה הוּמוּס שמשמעותה אדמה, ומזכיר שהשערת קיום קשר בין המילים רווחה עוד בעת העתיקה.^[2] את ההשערה יורם דוחה כלאחר יד, בשם המדע המוסכם בימיו, ומזכיר את הקושרים על פי המקרא את האדם והאדמה בשפה העברית, תוך הערה במאמר מוסגר שאדמה קשורה אולי לצבע האדום "אף שגם זה אינו וַדאיי".^[3]

כאן המקום להביא את דברי יוסף לאחיו: הוא אשר אמרתי! מרגלים אתם!! האם יש ספק שהמילים אדום ודם קשורות? והאם מן הנמנע שאדם ודם קשורים? ואם כן, מדוע אין מקום לסברה שהמילה אדם והמילה אדמה קשורים זה בזה. אולי לא בדרך הסיפור המקראי (אדם מן האדמה) ובכל זאת, צבע החלודה של הברזל בהמוגלובין, וצבע הנחושת והחלודה באדמות הפוריות, קשורות האחת בשניה. הלא כן?

• /עיצורים - על גלגולי הגיית העיצורים של השפה העברית (ושפות אחרות)